כעת, לאחר ש -42 האוטובוסים שלו הוסתרו 14 מטר מתחת לכדור הארץ, ברוס סיים את תוכניתו. הוא אטם את הבור בגובה מטר של בטון מוצק, ולעולם לא ייראה לאור היום. לא ברור אם משפחתו הרגישה בטוחה כמו שעשה מתחת לאדמה, אבל אם דבר אחד בטוח, הוא היה נחוש להחיות את חזונו.
אוסף האוטובוסים לא נועד להשוויץ. למרות שזה יכול היה להפוך מוזיאון מעניין, לברוס היו רעיונות אחרים. הוא השתמש במבנה של כל אוטובוס כדי ליצור מבוך מסיבי. יחד, כולם הקימו מקלט תת-קרקעי שגודלו היה מדהים. אבל, למה הוא בנה את זה?
ארון שני
כשסיים סוף סוף את הפרויקט שלו, בנה ברוס ביץ ‘את אחד המבנים התת-קרקעיים הגדולים בצפון אמריקה. זה משתרע על 10,000 רגל רבוע. הוא כינה את הפרויקט שלו “ארון שני.”מהשם היה ברור שברוס הרגיש שהמבנה יכול לעמוד בסיפורי הזמן, אולי אפילו שיטפון שני.
בתוך הקירות המוגנים העריך ברוס שהוא יכול להתאים לכ -500 איש, אם היה לך מזל מספיק כדי להכנס, כלומר. הוא עיצב את ארון שתיים מתוך אמונה מלאה שאנשים רבים יצטרכו להשתמש בו בעתיד. התעלומה הגדולה ביותר, לעומת זאת, הייתה המטרה שמאחורי המבנה דמוי המבוך שנוצר מתחת לאדמה.