באותו אביב יצר ריצ’רד קשר עם בנו מתיו ליום הולדתו העשירי כששלח כרטיס שהכיל שטר של חמישים דולר. כמה חודשים אחר כך הוא עשה את אותו הדבר ליום הולדתו השביעי של בנו דאגלס. זו הפכה לפעם האחרונה ששמעו אי פעם מאביהם.
ככל הנראה, לפני שעזב את העיר, ריצ’רד נאבק כלכלית שלא ידוע על המשפחה. הוא כמעט הוציא את כל כרטיסי האשראי שלהם ואפילו זייף את חתימתה של לינדה בהלוואה בנקאית. לינדה הגישה גירושין, ובגזירה הורתה השופטת לריצ’רד לשלם מיסים שלא שולמו, הלוואות וחובות שונים ו -26 כרטיסי אשראי.
משפחה בהלם
בכרטיסים ששלח לבניו כתב ריצ’רד, “אני אוהב אותך ומתגעגע לראות אותך. תן לאמא שלך לעזור לבזבז את הכסף הזה, אולי תרצה להרחיק קצת. אולי מתישהו בקרוב נתראה. אני בטוח שלא אכיר אותך אפילו זה עבר כל כך הרבה זמן. אכפת לאמא שלך. ביי, אבא.”
מעט הם ידעו, אלה יהיו המילים האחרונות שבניו של ריצ’רד יראו ממנו אי פעם. “בתחילה, אתה חושב: ‘אוקיי, זה לא יימשך זמן רב. הוא יחזור, “אמר מתיו הוגלנד ל- ABC. אמו של מתיו, לינדה, אמרה גם היא, “הוא הרס אותנו. הוא לא השאיר לנו כלום, שום דבר. הייתי מאוד שבור.”